על התלבטות, על החלטה – שיתוף מהלב

על התלבטות, על החלטה – שיתוף מהלב

אז זה הסיפור…
לפני חודש וחצי תואם עימי ועם עוד כמה מרצות להעביר הרצאה של חצי שעה
ועוד סדנא של שעתיים למקבץ נשים מדהימות, יזמיות מאזור הנגב
כך זה נראה

התרגשתי מאוד
חיכיתי לכנס הזה
ציפיתי לראות את כולן
הכנתי הרצאה מדהימה וסדנא עוד יותר

אבל אז התחילו הרקטות בדרום בקצב טמפו כבר ביום רביעי, ובקצב צנוע הרבה יותר כאן בתל-אביב
אני בדרך כלל מאוד רגועה ואין בי באמת פחד, אני יודעת שכאן בתל-אביב אני די מוגנת
אלא שמחשבות טורדניות אחרות החלו להציף את מוחי
מחר, כשלא אהיה כאן, תהיה שוב אזעקה והילדים שלי לבד!
אישי היקר יצא לחו"ל ביום שלישי עוד לפני שהכל התחיל, מי היה מאמין…ולא יהיה אף אחד קרוב מספיק שיוכל להגיע להיות איתם.
התחילו להציף אותי רגשות אשם וכאבי בטן, אני לא יכולה להשאיר אותם כאן ולסוע מרחק של כמעט שעתיים מכאן.
מצד שני, הבטחתי, נתתי מילה, אני חלק מהתיכנון של היום, איזה שם יהיה לי, מי יזמין אותי שוב???
תחושת מועקה התיישבה עלי.
חיפשתי פתרונות למשך היום ולא מצאתי כאלו שהולמות את האחריות שלי לילדי (חייבת להודות שמאז נולדה בתי הראשונה מושג האחריות קיבל תפנית אחרת משמעותית מאין כמותה, אני יודעת שכל הורה מבין על מה מדובר)

ואז הנחתי על המאזניים את האחריות שלי כלפי ילדי על כף אחת והאגו שלי, השם שלי על הכף השניה.
חייבת להודות שמאזניים התנדנדו להן בלי הפסק עד…שהחלטתי.

אני נשארת כאן קרוב לילדי ומבינה כי עלי לשאת בתוצאות ההחלטה בנוגע לעתידי ולעסק שלי
אבל אני שלמה!
הבנתי שיש סדרי עדיפויות וזה הזמן להפעיל אותם.
בחרתי בילדי 🙂

אני יודעת שחלקחם יתמכו וחלקכם לא יקבלו את החלטתי ובכל זאת היה בי רצון לשתף בלבטים האמיתיים שעומדים בחיי השוטפים והעסקיים, שבמקרה הזה התערבבו לחלוטין.

הוספתי כאן סקר קצרצר, במה אתם הייתם בוחרים:

מה דעתכם, מה אתם הייתם עושים?

View Results

Loading ... Loading …

וגם אם בא לכם לשתף, תוכלו לעשות זאת ממש כאן בסוף הפוסט

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

51 תגובות ל “על התלבטות, על החלטה – שיתוף מהלב”

  1. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה או הפחדות. אבל יש לי חשש כבד שגם בתל אביב יצטרכו להיתרגל לקאסמים. זה היה ניסיון ראשון שלהם, שמבחינתם עבר בהצלחה רבה, בפעמים הבאות זה כבר יהיה שגרה – צפירות בתל אביב.
    לגבי בחירה שלך – היא מובנת לגמריי. אבל יש כאן עניין של סביבה, שלא נתנה לך ביטחון שהכל יהיה בסדר. לכן עשית בחירה נכונה

    [הגב]

  2. מיכאל 19/11/2012 9:14 pm

    הי לילך!
    כל הכבוד לך,את עושה עבודת קודש ומוסרית.
    לבי איתך בכל מקום מאחל לך הצלחות בכל מקום!
    יש מספר דרכים לביצוע ועידות אינטרנטיוט.
    1)דרך תוכנה SKYPE .
    2)דרך PATALK .
    3)דרך תוכנה מהאתר : http://www.meetcheap.com/ ,ממליץ להיתעניין.
    בברכה,
    מיכאל

    [הגב]

  3. לאה סידן 19/11/2012 7:00 pm

    יראה לי שהייתי מצרפת אתי לנסיעה את הילדים.
    נשות הנגב חיות שם עם ילדיהם,כשישנה אזעקה הם לוקחות איתן את הילדים לממ"ד או למקלט.
    בנוסף,כים לא רק הנגב, אלא גם המרכז אינו בטוח ומפחיד לילדים בגלל האזעקות שנשמעו בימים האחרונים.הארץ קטנה ואין לאן לברוח
    אין שום מקום שבטוח במאת האחוזים.

    [הגב]

  4. ממש עצוב לראות את התגובות כאן.
    לילך פעלת לפי מה שהפחד הכתיב לך וזה בסדר כל עוד היית שומרת את זה לעצמך.
    אבל האקסהיביציוניזם הזה ולנסות לקבל אישור חברתי לפעולה, זה ממש עלוב בעיני.

    אני אב לילדים ואני יודע שבכנס יש לפחות עוד 5 אימהות לילדים כולל המארגנת שהיא אם ל 3 תינוקות רכים וזה מבלי לבדוק כמה מהמשתתפות הן אימהות.

    ויחד עם זאת למרות הקשיים הן עשו את המאמצים והגיעו מכל רחבי הארץ כדי לתמוך בנשות הדרום למרות המצב הקיצוני.

    זו בעיני הליכה בעקבות הלב – לתמוך ולתת מענה לשכבות חלשות שזקוקות לידע ולכלים – כן גם במצב מלחמה.
    הרי אם נוותר הרי זה כאילו שהחמס כבר ניצח.

    כן לפעמים אנחנו מפחדים – וזה בסדר לילך שפחדת – אבל תהי מספיק כנה לומר שהלכת בעקבות הפחד.
    לא הלב הוא זה שהוביל אלא הפחד – וזה בסדר להיכנע לו בידיעה שזה מה שעשינו הפעם הזו – אפשר לקבל ולסלוח לעצמנו.

    אבל להפוך את זה לחגיגה של צדקנות עצמית = כל כך נמוך ועצוב.

    ליבי עם עשרות הנשים שקמו הבוקר מכל רחבי הנגב אמצו את ליבן ובאו לכנס כדי לצמוח ולהתפתח.
    ולשמחתי יש שם חבורה של נשים משכמן ומעלה שנמצאות כדי לתמוך בהן ולעזור להן – הן אלה שראויות לתמיכה ולהערכה.

    [הגב]

    אורנה Reply:

    לא חשבתי להגיב כי אני לגמרי מסכימה עם הבחירה של לילך, אבל לא יכולתי לא להגיב לדברים שאתה כתבתה.
    ילדים הם באחריותינו לתמיד, והם קודמים לכל תמיד….
    החשיבה שלך אייל מתאימה לחשיבה שכלתנית וקרה שמאפיינת גברים, אבל אין כמו לב של אמא….
    זה ההבדל הגדול, והגדולה של לילך היא שהיא הלכה עם הלב שלה ולקחה את האחריות על התוצאות. אין כאן צדקנות עצמית, אלא לב של אמא שדבק ברווחת ילדיה לפני הכל, וזה ראוי להערכה גדולה, הכי גדולה.
    אורנה

    [הגב]

  5. הי

    באנגלית למילים האלה יש מכנה משותף
    decide – להחליט
    suicide – להתאבד
    genocide – רצח עם

    הכוונה היא להדגיש שבחירה היא ויתור מוחלט על כל החלופות. אין גם וגם.

    בגלל זה אני מלא הערכה לעובדה שאת שלמה עם הבחירה ונכונה לשאת בתוצאות..

    כל החלטה שהיית מקבלת היתה "נכונה" ו"לא נכונה".
    הגדולה שלך היא ביכולת לעמוד מאחוריה באותנטיות ובלב שלם.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    יואבי,
    תודה רבה על התמיכה
    אכן בחירה
    מקווה שהן נהנות ומחכימות
    לילך

    [הגב]

  6. הי לילך!
    אין בי כול ספק שהעסקים וקידומם חשובים.
    גם אני הייתי במצבך בשנים עברו(כשילדיי היו קטנים,.ובאותו המצב כפי שנמצאים כעת תושבי הדרום ב שנת 2006)
    כך שלקחת החלטה אמיצה בהחלט.
    אני בטוחה כשהמצב יירגע תמיד תוכלי שוב לחזור לתוכניות שבוטלו כעת עקב המצב ויקבלו אותך בזרועות פתוחות.
    מחזקת אותך מכאן בקרית מוצקין.
    וחיבוק חם לך ולילדייך שימרו על עצמכם.
    עליזה אבן טוב
    "שזור באהבה"

    [הגב]

  7. היי לילך התלבטות לא פשוטה והחלטה אמיצה ומתבקשת קודם כל המשפחה ואח"כ כל השאר אין ערך יותר חשוב ויקר מזה כל הכובד לילך על האומץ ונאמנות לאמת שלך ואין לי ספק שכך מצליחים אפילו הרבה יותר!!!

    ואני בטוחה שהם ייהנו מהפיצוי שתתני להם

    אילנה
    מומחית לשחרור מפחדים מטראומות עבר ועיצוב התחלות חדשות בחיים
    לקורס החינמי "לחיים משוחררים מאושרים עם ביטחון עצמי גבוה ובריא" לחצו כאן
    http://www.arts4healing.co.il/?page_id=14

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי אילנה,
    תודה על המילים החמות
    אני יכולה לומר שאני מרגישה את החום והאהבה כאן "בבית שלי"
    אני שמחה שהוספת כאן קישור למה שאת עושה
    נראה לי רלוונטי מאין כמותו בימים טרופים אלו
    תודה
    לילך

    [הגב]

  8. היי לילך,
    אני ממש מעריכה אותך על האומץ לשתף בהתלבטות.
    את ההחלטה כבר עשית ואני בטוחה שעשית את ההחלטה שהיא הכי נכונה בשבילך.
    אני רוצה להוקיר אותך על האנושיות שלך שחוזרת ומופיעה מחדש כל פעם במצבי משבר. על הרגישות שלך כאשר במבצע הצבאי הקודם עצרת את תהליך ההשקה שהיית בעיצומו(ואני בטוחה ששלמת על כך מחיר) וכעת כשאמרת "מתנות..למי יש ראש לזה". את אמיתית! את לא מחפשת רציונאליזציה כדי להמשיך לעשות עוד כסף ולא משנה מה המצב.
    ואם מזמן לא אמרו לך את זה, אז את אישה בלתי רגילה.
    באהבה ובהוקרה,
    רינה

    נ.ב אין לי ספק שהיזמיות בנגב לא יכעסו עליך בייחוד כשישמעו מהו הפיצוי שהכנת להם. (אני לא יודעת הו אבל מכירה אותך ויודעת שאת כשאת נטתנת את נותנת מעל ומעבר.)

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    רינה היקרה,
    תודה רבה
    כיף לדעת שאני מוקפת באנשים כמוך
    תודה לך על מי שאת
    לילך
    אני באמת מקווה שהן תאהבנה את "הפיצוי"

    [הגב]

  9. לילך יקרה,
    האותנטיות שבכתיבה שלך מעוררת הערכה והשראה.
    תמיד יש שיקולים לכאן או לכאן ואין תשובה אחת נכונה. התשובה הנכונה היא התשובה שאנחנו שלמים איתה ואת תחושת השלמות הזאת אנחנו יוצרים בתוכנו. נראה לי שיש לך את זה בגדול
    ו… גם נראה לי שהפיצוי יהיה כל כך שווה שבדיעבד הן תאמרנה לעצמן – ״הרווחנו, טוב שהיא לא באה״ 🙂

    [הגב]

  10. רחל מולא נצר 19/11/2012 9:00 am

    לילך – כל הכבוד על הבחירה האמיצה!
    הדבר החשוב ביותר בחיינו הוא הילדים שלנו, אנו מחוייבים, לפני הכל, לשלמות גופם ונפשם.
    העסק יכול לחכות, התדמית והמוניטין יכולים לחכות, וגם – הלקוחות וכל אדם אחר עלי אדמות.
    אין שום קדושה בסכנה. הקדושה היחידה היא בשמירת החיים.
    שאפו!

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי רחל,
    תודה רבה
    אם כי יש מבקרים על ההחלטה
    אני כרגע שלמה איתה ושמחה לדעת שיש עוד שחושבים כמוני
    יום מקסים
    אהבתי את קדושת החיים
    לילך

    [הגב]

  11. היי לילך,
    גם אני איתך- חושבת שההחלטה בנושא הזה היא אישית ביותר וברור שילדים משנים את דרך החשיבה.
    בטוחה שתמצאי דרך להעביר לנשים את המידע.

    ומשהו קטן- אני רואה שכתבת על קבוצת המשתתפות "בנות"- בראיה שלי היחס הזה מקטין ולא נותן כנפיים. הן אמנם בנות, אבל בסיטואציה המקצועית המדוברת הן נשים יזמיות/ משתתפות/ בעלות עסקים ולא ילדות. אמנם זו סמנטיקה, אך עוד לא ראיתי פנייה לגברים משתתפים במילה "בנים".
    אשמח לשמוע את ראייתך בנושא.

    בהצלחה ותודה על המידע,

    תמר

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי תמר,
    אם לרגע השתמע יחס של הקטנה אני מתנצלת, ההיפך הוא הנכון
    אלו נשים כמוני וכמוך ואפילו גדולות מהחיים
    הערכתי אליהן עצומה עד מאוד
    יש גם סרט שראיתי לפני כמה ימים שאני ממש ממליצה "איזה מין שיוויון"
    נשים עובדות בחברת "פורד" באנגליה נלחמות על שיוויון בשכר, המלחמה הראשונה שנעשתה ע"י נשים בעיניין זה
    ברור שאני סופר מעריצה שלהן ויש לי לא מעט ללמוד
    לילך

    [הגב]

  12. לילך!
    אני לא שופט. החלטת מה שנראה לך נכון בזמן מסויים. כמו שאת אומרת לנו לא פעם תסמכי על תחושת הבטן שלך.
    אני תומך במה שאת מחליטה/החלטת!!!
    איתן

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    איתן
    תודה
    לפחות עכשיו הבטן לא מתהפכת
    לילך
    דרך אגב, אני בקשר עם מישהו שסיפר לי שאנחנו לא מפסיקים להזרים כוחות…

    [הגב]

  13. פתאום קלטתי שכתבת את המשפט הבא :

    "אבל המארגנים חושבים אחרת ומסתבר לנשות הנגב זה אפילו משחרר מהלחצים שהן נמצאות בהן".

    איזה שחרור לחץ ?
    המשתתפות ביקשו שהמארגנים ילחצו על המרצים שיבואו לשחרר אותן מהלחץ ?
    מה זה השטויות האלה ?

    איזו חוצפה לשבת לך [ולחברותייך]על המצפון!

    את יודעת , ההוראות של פיקוד העורף הן:
    להישאר במרחב המוגן 10 דקות רצופות לאחר שמיעת האזעקה !!!
    עד עכשיו ,היו עשרות כאלה במשך היום.
    עד כמה יכולה להיות יעילה הרצאה/סדנא בתנאים הללו ???

    וחוצמזה :
    מדוע המארגנים הנכבדים והיזמיות הנהדרות,
    לא יוזמות הליכה לבתים של קשישים [כמו שאנחנו עושים..לדוגמא..]
    מדוע לא לתת דוגמא אישית כיצד ליזום ולתרום מכישוריך ,בעת חרום ,בסביבה שלך לקהילה שלך.

    מה הבהילות ?

    מישהו כתב לך שאפשר לעצור ולרוץ למרחב מוגן ולהמשיך…
    את חושבת שזה פשוט לקבוצת אנשים רוץ יחדיו למרחב מוגן ???
    גם אם הקבוצה מונה רק עשרה אנשים…
    בשביל מה ליצור קפסולות לחץ ??

    זה נוח יותר לרוץ ביחד 20 אנשים במקום אחד אחד ..לא מבינה…

    ומה על אנשי הביטחון וההצלה שמתרוצצים פה כמו עכברים מורעלים …ומה על הפסיכולוגים שנודדים פה לאן שיש צורך בעזרה…. למה לא לחשוב עליהם קצת ?!
    בשביל מה להתכנס מלכתחילה ועוד לייבא קצת אנשים מהמרכז ..כדי לספק להם [לאנשי הביטחון] עבודה פוטנציאלית ??

    אין גבול לאנוכיות …שלא לומר טיפשות..

    אפשר לבוא ולהזדהות מאוחר יותר, כשהרגיעה תחזור לאזורינו ,לבלות עם הילדים ,לספר להם מדוע עושים זאת וכו'.

    ומי שחושב שאני מגזימה ,אפילו מעט, מוזמן לעשות מעשה ,להגיע לכאן ולראות קצת נפגעי הלם ,כאלו שלא ראו אפילו רסיס …רק מהרעש…

    להגיע לכאן כדי לתת הרצאה, ללמד חומר חדש ,עם הפסקה בכול רבע שעה ,
    זו לא עזרה – זה עומס יתר !

    אני יודעת שזה לא פשוט להבנה למי שיכול עכשיו לשתות את כוס הקפה שלו בנחת.
    זה בסדר גמור, תיהנו ואל תשכחו לבוא לבקר …אבל, אחרי המלחמה  .
    תודה 
    ליא

    [הגב]

    איל Reply:

    התגובה שלך מצביאה על בורות – אם היית בודרקת היית מגלה ששדה בוקר (שם מתקיים הכנס) נמצאת מעבר ל 40 הקילומטרים מעזה) בדיוק כפי שכנס בחדרה לא צריך לקחת בחשבון את הטילים כך גם המקרה הזה.

    ומהיכן השיפוטיות שזה יוצר עומס – שאלת את המשתתפות?

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי איל
    תודה על תגובתך
    ראשית לא שפטתי אף אחת ובטח לא על עומס או כל דבר אחר
    אני מעריכה, מוקירה ומעריצה את הנשים הללו
    גם אם הכנס היה בצפון זה לא היה משנה
    מה שמשנה הוא שילדי כאן לבד ולא שאני שם, זה החלק הקל ואת זה הייתי עושה בשמחה
    מה שלא רציתי זה להשאיר אותם כאן – לבד, זה היה השיקול, רק הוא בלבד
    אני מכירה את מארגנת הכנס, היא אישה מדהימה, כמובן שגם שוחחנו לפני והסברתי לה את המקרה
    ואם נוח לקבל את הפחד, אז כן הפחד הוא שאם תהיה אזעקה ואני לא אהיה ליד הילדים אני אשתגע
    בינתיים הכל שקט ומקווה שכך ימשך
    לילך

    [הגב]

    leeya Reply:

    יקירי איל,
    תודה על מילותיך החמות..

    עד שאתה מגיע לשדה בוקר ישנה דרך לעבור…
    והדרך מ ס ו כ נ ת !!

    העומס יתר הוא על כוחות הביטחון ,כפי שכתבתי,ועל צוותי בריאות הנפש שעושים פה עבודה נהדרת.

    אפשר במקום להגיע לכאן להזמין את תושבי הדרום צפונה..
    וזה אכן נעשה.

    שדה בוקר 40 ק"מ מעזה
    ת"א 70 ק"מ מעזה ולשם מגיעים טילים..
    אז מה זה 40 ק"מ ואיך אנחנו יודעים מה התוכניות של החמאס?

    ובכלל למה אנחנו רבים ??? 🙂

    להתראות איל ותבוא לבקר ,בקיבוץ שלנו ישנה פעילות נהדרת לילדים!

    אשמח לארח אותך בימים שקטים 🙂

    ליא

    [הגב]

  14. לילך יקרה,
    אין לי אלא להצטרף בשמחה לדבריה של ארנינה, לחזק את ידייך בהחלטתך הנבונה ולהוסיף את הדברים הבאים:[אני תושבת קבוץ זיקים]

    ישנם שני פחדים שבני אדם נולדים איתם :
    פחד מנפילה ופחד מרעשים.את כול שאר הפחדים אנחנו מקבלים מהסביבה המבוגרת שלנו ,שאוספת אותם כמו משהו יקר שאי אפשר לוותר עליו..מה יגידו עליי אם …עם מי להתחבר כדי שישימו לב אליי..מה ללבוש כדי שלא יחשבו עלי ש…

    השגרה נקטעה -זו עובדה!!!
    אין צורך להתאבד כדי למלא הבטחה לאדם אחר במצב של מלחמה ! אני חוזרת : מ ל ח מ ה !

    תראי עד כמה סיבכנו את חיינו עם הפחדים הנוספים שחלק מחברת המבוגרים אמצה לעצמה.
    את מוצאת את עצמך מסבירה מדוע את צריכה להישאר עם גוזלייך בתקופה של שבירת שיגרה וסכנה [ותוסיפי על כך את העובדה שהחצי השני שלך רחוק מהבית…].

    אני אשתף אותך ואת קוראייך בסיפור המלחמה הקודמת באזורנו.

    התנהל דיון חסר תוחלת בקיבוץ אם לשלוח את הילדים להתארח בקיבוצים בצפון או לא ?
    את מאמינה ?
    מי ניצח ?
    יפי הנפש [המבוגרים] שחשבו שצריך לתת דוגמא אישית איך נצמדים לסכנה [לא היו לנו חדרי בטחון..] בשם אידיאולוגיה חסרת שחר.

    רק שבוע לפני שהושג הסכם הפסקת אש [בדיעבד]נשלחו הילדים יחד עם המבוגרים שלא היה להם תפקיד משמעותי בקיבוץ,לקיבוץ ברעם.

    ילדים בני 13 התחילו להרטיב…אני אפסיק את התיאורים כאן כי צפים ועולים בי כעסים ישנים וזה לא ה..

    מרגע שהגחת לעולם,את האדם הכי חשוב בעולמך ועל כן עלייך לשמור על נפשך.
    כאשר התווספו לחייך ילדים – זה מכפיל את עצמו.
    עכשיו את צריכה להישמר שבעתיים כי נטלת על עצמך אחריות לנפשם הרכה של אלא שתלויים בך וסומכים עלייך שתמצאי עבורם בימים של שבירת שגרה.

    אני מחזקת את ידייך בכול ליבי ומעריכה את השכל הישר שלך.חד וחלק![אנחנו צריכים ללמוד מילדים פשטות מהי..].

    אגב, תוכלי, אם תרצי, לשלוח תקציר ,מצגת ..עם התוכן המיועד ,למייל האישי של רשימת
    המשתתפים.. [למי שיש "ראש" לקרוא בדקות המעטות בין קריאת "צבע אדום" אחת לשנייה…].

    זהו, חיבוק חם ואוהב לך ולילדייך מהדרום הלוהט :).

    נ.ב.
    למי שאומר שיותר מסוכן על הכבישים …הכבישים אצלנו נקיים וריקים ממכוניות ..
    אצלנו הסטטיסטיקה משקרת…:)

    ניפגש ב- 6 אחרי המלחמה..
    שלך, כתמיד, ליא אילון

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    ליא היקרה,
    ריגשת אותי עד דמעות
    אני מעריכה ומוקירה אותך ואת מילותייך
    בגלל שאני תושבת תל-אביב מביטים עלי ועל ההחלטה בתמיה
    לא מבינה למה חשש הוא רק למי שחווה את הטילים כל שעה ולא פעם ביום
    תודה ענקית על מה שכתבת
    לילך

    [הגב]

  15. הי לילך,
    משפחה קודמת לכל. חינוך מתחיל בדוגמא אישית – בדיוק כפי שבחרת – להישאר עם הילדים שלך, לתת להם תחושת ביטחון שאת איתם שהם לא לבד !
    אני בעד קריירה ועצמאות אך לא על חשבון הבריאות הנפשית והרגשית של הילדים (דבר שמאוד נפוץ כיום …לצערי).
    כל הכבוד לך על הבחירה.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    קרולי,
    תודה רבה
    אין ספק שהמילים מחזקות
    לילך

    [הגב]

  16. רונית וינטראוב 19/11/2012 12:06 am

    לדעתי, משני הכיוונים המחשבה היא זהה. הילדים המשפחה בראש סדר העדיפויות, וכך גם המצב בדרום שהילדים והמשפחה של הדרומיים הם גם באותו סדר עדיפות ולכן, למי מהנשים בדרום יהיה את הרצון לעזוב את המשפחה במצב כזה?? ולהשתתף בכנס כלשהו??? מחשבה זו פועלת בשני הכיוונים.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי רונית,
    אני מסכימה
    אבל המארגנים חושבים אחרת ומסתבר לנשות הנגב זה אפילו משחרר מהלחצים שהן נמצאות בהן
    אני יכולה להבין ולהוקיר אותן על הבחירה
    מקווה שהפיצוי שלי להן יכפר ולו במעט על הנטישה שלי…
    לילך

    [הגב]

  17. טעות ! לא בורחים, שום דבר לא היה קורה, יש צבע אדום – נכנסים למחסה ואחרי כמה דקות ממשיכים, מחכים לך שם בכיליון עיניים, רוצים לראות אותך,זאת נתינה אמיתית, ישירה שבאה לומר: אני משתתפת איתכם ואם הבטחתי- אני באה !
    קובי

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    קובי היקר,
    הדאגה שלי היא לא אני, כמובן שאעשה מה שאומרים ואתייצב במקלט או בחלל מוגן
    הדאגה היא לילדים שנשארים בלעדי עד שבע בערב…
    לצערי אני מפרה את ההבטחה ונושאת על עצמי אחריות
    כבר חשבתי על רעיון לפיצוי הולם לבנות…
    תודה קובי
    לילך

    [הגב]

  18. גדעון בר סלע 18/11/2012 11:46 pm

    לילך יקרה
    כל הכבוד על השיתוף ועל הפתיחות
    ברור שכך – הרי המשפחה היא ביסודנו והיא תכלית קימנו ואם נחזק אותה היא גם זו שתביא לנו את האנרגיה להיות שם בשביל כולם גם בהמשך.
    ימים שמחים באים עלינו

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    גדעון המקסים,
    תודה!
    אני יודעת שהמשפחה זו העוצמה ומגיע להם שאהיה שם בשבילם
    אכן מאחלת ימים שמחים ורגועים
    לילה נהדר

    [הגב]

  19. לילך תודה על האוטנתיות,
    אני אתך כי כל בחירה שאת בוחרת היא הנכונה עבורך.
    במציאות בחנת חלופות והן היו פחות טובות.
    בקיצור כעת זה כבר לא שלך, אם יבחרו לשפוט אותך על הבחירה, זה שלהם ולך אין השפעה על כך.
    ליל שלוה ורוגע אמא יקרה.
    בהוקרה, איציק

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    תודה איציק,
    על יכולת ההבחנה
    ועל הכיוונים המאוד מיוחדים שאתה מוצא ומנתח
    יש משהו מאוד מרגיע במילים שאתה בוחר ומציע
    אכן ליל שלווה ורוגע
    לילך

    [הגב]

  20. אני ממש מבינה אותך. בהתחלה רציתי לומר שתעשי כל מאמץ להגיע לשם, אבל השיקול של בחירה בילדים בלתי ניתן לערעור.
    לא יודעת מה אני הייתי עושה. אבל אני איתך.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    שושי המקסימה,
    תודה
    הדבר הראשון שעלה גם לי בראש זה לעשות מאמץ ולהגיע
    אפילו ניסיתי לחפש פתרונות יצירתיים שבעיקר ירגיעו אותי ואדע שהם מסודרים
    …מה זה חשוב
    העיקר שאת איתי
    🙂
    תודה

    [הגב]

  21. איתך לגמרי!
    הייתי עושה אותו דבר!
    כדי שהלימון יהיה לימונדה
    מאחלת לכם שמחר יהיה לכם יום כייף משפחתי ומיוחד!

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    תודה תגית!
    יהיה כיף ובעיקר הלב יהיה שקט
    לילה טוב,
    לילך

    [הגב]

  22. מה שאני אוהבת ברשומה הזאת הוא לא התוצאה – אלא התהליך.
    זה שאפשרת לעצמך בכלל להקשיב לעצמך, ובמיוחד כשמדובר בהחלטה לגמרי לא פשוטה.
    במונחים של תקשורת מקרבת – עשית בתוכך דיאלוג בין כמה צרכים חשובים ביותר – היושרה המקצועית שלך, העמידה במילה, המחויבות והאכפתיות לקהל ולקולגות – אל מול האחריות ההורית, האהבה, הרצון לגונן על הילדים.
    ובסופו של דבר – שמעת מה לבך אמר, והלכת עם זה.
    על כך אני מעריכה אותך ואת התהליך שעשית! על זה שלא פעלת מתוך אוטומט, לא מתוך חשש 'מה יגידו', אפילו לא מתוך ריצוי. פעלת מתוך בחירה ולקחת עליה אחריות מלאה.
    ואת עד כדי כך מחוברת לאמת שלך, שאת מוכנה לשלם מחיר חברתי-מקצועי (שדלא בהכרח יתממש, כמובן) לא קל.
    מקווה שלא תזדקקי לגונן על ילדייך, תצליח לבלות איתם ותקבלי אפילו הערכה והבנה מצד הבאר-שבעיות המוזנחות-קלות…

    חיבוק לך ממני

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    ארנינה המקסימה,
    איזה ניתוח מדוייק
    את משהו מיוחד
    תודה על החיבוק החם
    מחזירה חיבוק באהבה גדולה
    לילך

    [הגב]

  23. ברור שתבחרי בילדים. אלא מה? ברבו עלייך

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    תודה 🙂

    [הגב]

  24. אין לי ספק שקיבלת החלטה לא פשוטה. הבחירה קשה, כי שני הדברים חשובים לך, אבל מרגע שבחרת והחלטת, אני מאמינה שנטל כבד ירד ממך.
    אף אחד לא יכול לומר מה חשוב יותר או נכון פחות. כל אחד צריך להחליט לעצמו, כל אחד צריך את הבחירות שלו. לכן אני מבינה כמה קשה להחליט, עם זאת, לא יודעת מה הייתי מחליטה בסיטואציה דומה.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי ליקה,
    תודה על התגובה, ההחלטה אכן לא היתה פשוטה
    יותר מהבחירה אני מעריכה את הזמן שהשקעת בכתיבת התגובה
    ומאחלת לך ולכולם שלא נצטרך לעמוד בסיטואציות דומות…
    🙂
    לילך

    [הגב]

  25. הי לילך
    אני מכירה את ההתלבטות הזו ממש מקרוב, גם בעלי נסע לחו"ל לפני שהכל התחיל…ונקווה שעד שיחזור הכל כבר יגמר…
    לדעתי הכנס בכלל לא יצא לפועל. קודם כל אסור להתכנס עכשיו. דבר שני לנשים בנגב אין עכשיו "ראש" לעסקים, ובצדק! הן טרודות אפילו יותר מתושבות המרכז בהגנה על ילדיהן, ובכלל המצב הרוח הלאומי הוא לא עסקי כעת. כך שאני חושבת שההחלטה צריכה להיות ביטול הכנס ולא רק ביטול ההרצאה שלך…דרך אג, אני אמורה להעביר הרצאה ביבנה ביום ראשון ושוקלת כעת האם לקיימה או לא, לאור ההתפתחויות

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי סיגל,
    אם כך, אני באמת מאחלת לשתינו שהם יחזרו והכל מאחוריהם
    מתי שלך אמור לשוב?
    לילך

    [הגב]

  26. שלום לילך. תודה על השיתוף, ועוד יותר תודה על ההזדמנות להגיב. אז ….
    ראשית, זו זכותך. וממש לא חשוב מה יגידו, כמובן, חלק יאמרו "צודקת" הילדים יותר חשוב מכסף וקריירה וכל מה שיתלווה לכך, וכמובן חלקם יאמרו "מילה זו מילה" ובטח בזמנים קשים כאלו, אם את לא מגיעה דווקא בזמנים כאלו… אז מי את באמת? רק חבויה מאחרי גב הילדים?…. אבל באמת… זה ממש לא חשוב. את לימדת את כולם שצריך ללכת עם הלב, ועם מה שאינטואיציה משדרת לנו… אז זה הזמן להפעיל את זה אצלך. אישית אני סבור שאת צודקת, וצריכה להישאר, ולאו דווקא בגלל הילדים.
    אבל אני גם רוצה להציע זווית אחרת…. דברי עם כל הנוגעים לדבר, ותעבירו את ההרצאה לאזור תל אביב, למקום בטוח ומוגן (גם לילדיך) ואולי תציעי גם למאזינות (לקוחות) שלך להביא את ילדיהן להגיע לאזור תל אביב ה"רגוע" יותר. אני מניח שזו תהיה גם הזדמנות כפולה בשבילן, קצת שקט, וגם מיפגש ואולי יהיו אפילו יותר פרודוקטיבי. אגב יש המון משפחות שישמחו להיות שותפות למהלך כזה. את אשת חיל ואשת עשייה. אז צאי לדרך. בהצלחה

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי שקד,
    האמת היא שביקשתי שידחו, יותר מזה, הייתי בטוחה שידחו, אבל החליטו שלא…
    אני באמת עומדת להכין להן משהו מעניין כאן במרכז
    עכשיו שהצעת פתאום הרעיון קורם עור וגידים 🙂
    תודה ענקית,
    לילך

    [הגב]

  27. מיכאל 18/11/2012 11:17 pm

    היי לילך,
    עסקים זה טוב ויפה, אבל אין בכלל ספק המשפחה קודמת לכל.
    עסקים ועוד המון דברים אפשר לתקן…
    מיכאל

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי מיכאל,
    תודה על התמיכה
    אני באמת חושבת שאין עכשיו ספק…
    לילה טוב
    לילך

    [הגב]

שלח תגובה