מרתון ג'ילט תל-אביב ואני…לא יאומן!

מרתון ג'ילט תל-אביב ואני…לא יאומן!

המטרה – לסיים תוך שעתיים! ( 🙂 ) כדי להספיק לחלוקת הפרסים.

05:45 בבוקר (טוב, לא ממש בוקר…לפנות בוקר, לא בדיוק שעה שאני מכירה) השעון מצלצל בפעם השניה. מתגלגלת מהמיטה, משתחלת למכנסי הספורט, איכשהו גורבת את הגרביים ובלי לשים לב כבר סורכת את סרוכי הנעליים.

06:00 לוחצת על הקומקום שמישום מה צורח על הבוקר…

ציחצוח שיניים, חולצה אדומה, ביתי ואני מחברות את המספרים בסיכות הבטיחות

06:25  כוס תה, אירגונים אחרונים ו…יוצאות לרחוב השומם והשקט (זה לא מאפיין את מרכז תל-אביב, הרחובות סגורים לתנועה…) אנחנו, כמה מנקים, שוטרים עפופי שינה, ופה ושם לבושי החולצות האדומות

קילומטר וחצי הליכה ואנחנו מצטרפות לגיסתי המקסימה ונוסעות יחד לחניה הקרובה לנקודת הזינוק

07:15 אנחנו חונות ויוצאות לכיוון נקודת הזינוק – מרחק של עוד קילומטר וחצי…אנחנו את החימום סיימנו 🙂

נרגשות, מתוחות, מלאות ציפיה וגם פחד ובעיקר חששות – האם נוכל לסיים את כל 10 הקילומטר שמחכים לנו.

בהחלטה משותפת אנחנו מכריזות שלא משנה כמה זמן זה יקח, אנחנו מסיימות גם אם זה יהיה בזחילה. ויהי מה!

08:30 קריאת הזינוק נשמעה וכל החששות מתערבלים בתוך קולות ההתנשפות והמחשבות על הדרך…

לקראת הקילומטר השני – משברון – הרגליים הופכות לאבן – אולי לא נעבור את זה?

הקילומטר 3.5 אנחנו זוכים במים

הקילומטר הרביעי לא מגיע, יכלו להיות שאנחנו לא זזות???

וההפתעה…מולנו ניצב הקילומטר החמישי – ובכלל לא שמנו לב – עברנו את מחצית המסלול

עכשיו מתחיל החלק הקשה

העליה

אין אויר

השרירים תקועים

מעט ישורת ו…

שוב עליה

ופרס בסיומה

הקילומטר ה – שישי

וכך מקילומטר לקילומטר והתשיעי לא מגיע – זה לא נגמר, כאילו שכחו לסמן, אולי מושכים אותנו יותר – רגע של משבר, עוברים להליכה, לריצה במקום ומצפים לספרה 9.

מבחינתי עברה שעה עד שזכיתי לראות את הקילומטר ה – 9 מאז פגשתי בקילומטר ה – 8 ומכאן הייתי בטוחה שהסוף פשוט יזרום ממני.

אבל אז 300 מטר לפני הסיום, השלט של הגמר כבר נראה במלוא הדרו, הרגליים פשוט לא מחזיקות אותי, אני רוצה להפסיק וללכת עד הסוף.

טלוש, נותנת לי יד עד לסיום, אופירוש, ביתי המדהימה מחכה לנו כבר שם (כבר 20 דקות היא מצפה שנגיע, היא כבר בדרך עברה אותנו בספרינט מהיר …)

ואז… אני שומעת ברמקול "לילך דרור" .
אני מבינה שסיימתי את המירוץ.

סיימתי אותו על הרגליים ולא על הגחון. סיימתי אותו לפני שהחלו בחלוקת הפרסים. סיימתי אותי הרבה פחות מהיעד!

 המשכנו ללכת, ופתאום תחושה של גבהות הציפה אותי, ממש ריחפתי באויר.

תחושה עילאית ממש.

תחושה שמסכמת את האתגרים והקשיים בדרך ולצידם את האהבה והתמיכה.זה היה שווה את

השעה המוקדמת, את ההתרגשות, את השרירים הכואבים, את חוסר האויר, את ההתנשפות, את העידוד מהקהל בצידי הדרך, את השימחה הגדולה, את האוירה, את תחושת ההישג, את קבוצות הרצים התומכים במוגבלי התנועה, את המוסיקה בסוף, את המראה של אלפי הרצים, את הריקודים את המצב רוח המרומם – את הניצחון!!!!

המירוץ הזה היה עבורי סימן.

הוא היה עבורי סימן להתחלה של אימון, השקעה, מאמץ, והחלפת אוירה.

הוא היה עבורי גם סימן להצלחה, לניצחון, לתחושה ממכרת של אויר פסגות.

הוא היה עבורי סימן לדרך, להתמודדות עם קשיים, עם אתגרים, עם מכשולים עם עליות קשות שלא ציפיתי להן.

הוא היה סימן עבורי לעבודה בקבוצה, בלשאוב כוחות מאלו שלצידי, מלסמוך על מי שאיתי ולבקש עזרה כשצריך

הוא היה עבורי סימן לדעת לקבל פירגון מבחוץ, מאלו שנמצאים בצד, שמעודדים בקול, הם חשובים בצידי הדרך לא פחות מאלו שמצטרפים אליה ומלווים אותי בשביל עצמו.

 

המירוף הזה הוא סימן.

הוא סימן לא רק לי.

הוא סימן לכל אחד ואחד מיכם.

הוא סימן לכך שכדי להצליח צריך להתאמן, להשקיע, להתאמץ ולהחליף אוירה, לשנות סביבה, לחפש איזור אחר, לצאת מהכורסא הנוחה.

הוא סימן לכך שלהצלחה יש ריח ממכר וכיף להיות שם למעלה וזה לא בודד ולא קר , זה מלא באהבה ורוח טוב.

הוא סימן שבדרך יהיו לכם מצבים מפילים, מיאשים, כאלו שינסו להוציא לכם את הרוח מהמפרשים אבל אתם תדעו לחפש את הסימן הבא ולאתר את הקבוצה המתאימה ואת הסביבה המעצימה והתומכת עליה תוכלו להישען ולקבל את העזרה הדרושה לכם.

והכי חשוב, המירוץ הוא סימן לחגיגה!

תחגגו כל הצלחה!

כל הצלחה שהיא הצלחה בעינכם וביחס למי שאתם (ולא ההצלחה ביחס לאחרים וביחס לאלו שהגיעו לפניכם!)

זהו!

בשנה הבאה 15.3.2013 אני אעשה זאת שוב – היעד יהיה קצר מהיעד שהקצבתי במירוץ הזה.

השנה אני אתאמן לקראת הריצה (לא עשיתי זאת הפעם, ואני משלמת על כך עכשיו בכאבים בכל הגוף…אבל זה מצחיק).

מזמינה את כולכם להצטרף ולהתכונן להצלחה הגדולה שלכם השנה : בחיי היום יום, בעסק ובריצה.

מחכה לתגובתכם כמו תמיד.

לילך

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+2Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

16 תגובות ל “מרתון ג'ילט תל-אביב ואני…לא יאומן!”

  1. כל הכבוד על ההתמדה תמשיכי כך

    [הגב]

  2. איזה יופי… מחכים לחצי מרתון 🙂

    [הגב]

  3. מיכאל 03/04/2012 7:59 am

    wow!

    [הגב]

  4. לאה סידן 01/04/2012 9:25 pm

    לילך,כל הכבוד לך על הנחישות ההתמדה,התכונות שנדרשות על מנת להשיג כל מטרה בחיים.יישר כוחך,ותשתתפי במרוץ גם בשנה הבאה.

    [הגב]

  5. שלום לילך יקרה. אחרי שסיימתי לקרוא בשקיקה את דברייך המרגשים, נותרתי בלי אויר, הרגשתי כאילו דברייך נוגעים אלי אישית,מחברים אותי לעצמי. אני צועדת צעדות ארוכות למיטיבי לכת עשר חמש עשרה קילומטר בהליכה רציפה עם משפחתי וחברים ולא פעם, אני מרגישה שזהו , איני יכולה יותר להמשיך,מנהלת בתוכי מאבק בין לוותר לבין להמשיך בצעידה למרות הקושי.פשוט אני מצדיעה לך ומברכת אותך מכל הלב על הישגך, ויתכן שנתת לי את הדחיפה וההשראה לעשות את המרתון שנה הבאה.תודה לך.:):):)

    [הגב]

  6. אביגל 01/04/2012 6:31 pm

    מ-ק-ס-י-מ-ו-ת כבוד וזכות גדולה להכיר שלוש בנות חייל שכאלה ..מחבקת כל מילה וכל טיפת זיעה שמקדמת אל היעד
    …עם הפנים לשנה הבאה (כמו שכתבת נאתגר את עצמנו נסמן מטרות ונגרד את החלודה מהשרירים שרק מחכים לנו..) ניפגש ב 15.3.13 ?! (ואולי קצת לפני..)

    [הגב]

  7. לילך היקרה ,
    להגיד שאני גאה בכן בך,בביתך ובגיסתך , זה יומרני מדי בכל זאת אני גאה בכן , אתן נשות חייל , אתן מהוות דוגמא לנשים שיכולות , שעושות , מסמנות מטרה וכובשות אותה , מאמינות בעצמן זו דוגמא מעצימה לנשים אחרות ובכלל ,כל הכבוד על האומץ, האמונה העצמית , העבודה הקשה והתוצאות המדהימות . אתן נראות מדהים . כל הכבוד באמת ובתמים
    תעלנה ותצלחנה בכל מעשיכן

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    תודה יקירתי
    בשנה הבאה את איתנו ויהי מה…
    המירוץ שאת עושה כל יום מחדש, מהווה דוגמא ומודל
    אין עלייך

    [הגב]

  8. לילך מצדיע
    לוקח
    מאמץ ומיישם
    מרגש
    לשמור על הבריאות יחד עם ההתלהבות
    מביא לי חשק להתמודד שוב עם המרתון בשנה הבאה לטובה
    תודה, איציק

    [הגב]

  9. מפרגנת מכל הלב. אכן דוגמה להתמדה ונחישות. כל הכבוד!!

    [הגב]

  10. נורית 01/04/2012 9:46 am

    לילך את מדהימה כל הכבוד לך ולו היו שואלים אותי לפני אם יש זכוי שתסיימי ללא היסוס הייתי עונה, ברור, יש לך את האופי הנכון לדברים האלה
    משהצבת לעצמך מטרה אין סיכוי ולו הקלוש ביותר שלא תגיעי אליה
    היתה לי זכות גדולה להכירך ואני מודה על כך.
    מאחלת לך להגשים יעדים רבים ונוספים ולחלום תמיד על הבאים אחריהם עדלאידע .

    [הגב]

  11. לילך יקרה,

    איזה יופי, בכל יום שעובר את מביאה לנו הפתעה חדשה.

    כל הכבוד!
    מכל הלב

    רונית בנארי
    מנכ"ל
    בר תובנות – סדנאות לאחר הפרישה
    http://www.newstarts.co.il

    [הגב]

  12. כל הכבוד, לילך

    [הגב]

  13. איילה 01/04/2012 6:57 am

    כל הכבוד על הנחישות ועל כך שאת משמשת מקור להשראה לנשים נוספות!!!!

    [הגב]

  14. אירית לילך לוי 01/04/2012 6:22 am

    הי לילך ,
    ריצת המרתון ממחישה את ניצחון כוח הרצון וההתמדה,וכמו בספורט גם בעסקים אם נתמיד ונמשיך למרות הקשיים ,בסוף נגיע וגם כשנגיע זה לא הסוף ,הדרך עוד ארוכה,ויהיו עוד הרבה מרתונים ופסגות לכבוש ….
    כל הכבוד לך ,את מדגימה וממחישה את אשר את מלמדת….

    [הגב]

Trackbacks/Pingbacks

  1. לסיים ויהי מה! – אני מצולמת בשלט חוצות | מגירות | המומחית למסתבכים ברשת | איך להקים אתר בכלים חינמיים | קורס להקמת אתרים | בית הספר לשיווק באנ - 26/04/2012

    […] בפוסט שכתבתי מיד אחרי המירוץ , לקריאת הפוסט הקודם לחצו כאן בסוף המסלול צילמו אותי תמונה נוספת, תמונה שבה הנפתי את […]

שלח תגובה