מרתון תל-אביב, חמסין, 10 ק"מ – עשיתי את זה ו….

מרתון תל-אביב, חמסין, 10 ק"מ – עשיתי את זה ו….

חוזרת שבוע אחורה…
יום ראשון, 10 מרץ 10:10 בבוקר, טלפון בהול מבית הספר של בני הקטן…
"תגיעי ישר לביה"ח "דנה" באיכילוב, הזמנו אמבולנס, המורה נוסעת איתו, קרה לו משהו ביד, תיפגשו שם!"
בלי לחשוב פעמיים, עזבתי את המשרד, דילגתי לאוטו ואני בדרך לבית החולים
הגעתי למיון אחרי עשרים ומשהו דקות, לא ממש זוכרת
ומאותו רגע הבנתי שהשבוע הקרוב והרבה אחריו יראו אחרת לגמריי ממה שתיכננתי

האפרוח הקטן, פרק ושבר בפעם השניה את מרפק ימין, בכי של כאב שאי אפשר לשמוע
כל דימעה שלו, ממיסה ודוקרת אצלי עוד נקודה בלב
אילחוש, טישטוש, הרופא מושך את היד, מחזיר את המרפק למקום, הקטנצ'יק צורח
אני כמעט מתעלפת ,"הוא לא יזכור כלום" הרופא אומר לי, ואני לא מאמינה
הוא מגבס את היד וממתינים שיתעורר מהאילחוש

883606_10200221071263367_30292473_o
"למה ממתינים?" אני שואלת
"כשיתעורר, נבצע סי.טי ביד כדי לבדוק שאין עוד שברים"
ממתינה שעה שיתעורר ועוד שעה לסי.טי, ועוד שעה לתוצאות ו…"יש שברים נוספים, צריך ניתוח!"
כל כך לא מה שריציתי לשמוע, כבר עברנו את זה איתו לפני פחות משנה
ניתוח בהרדמה מלאה, פינים בתוך המרפק, גבס, כאבים…
אושפזנו במחלקה ללילה ולמחרת תוכנן הניתוח
ברור ששינה ממש לא היתה שם, לא שלי וגם לא ממש שלו
הבוקר הגיע (סוף סוף), אנחנו בצום מ – 24:00 בלילה
ומחכים
מחכים
מחכים
רק בשעה 18:00 ניכנס לניתוח
ב – 20:30 יוצא ועולים ללילה נוסף למחלקה
יום שלישי בבוקר מגיע
מייחלים לביקור הרופא, אני יודעת שנשתחרר היום וברור לי שזה יקרה רק אחה"צ
ואכן כך
יום שלישי, אחה"צ הגענו סוף סוף הביתה

ברור לי שזה רק מתחיל, אני חייבת לצבור כמה שעות שינה…
דחיתי כמה שיחות וובינרים ליום רביעי וחמישי (פיספסתי ביטול פגישה אחד, הייתי בטוחה ששלחתי את ה – סמס, אבל כנראה בגלל העייפות, לא שמתי לב שזה לא נשלח – התנצלתי)
ולמעשה נותר לי רק יום רביעי להתאמן אימון אחרון לפני ריצת ה – 10 ק"מ ביום שישי
יצאתי לרוץ 4 ק"מ
חזרתי וקיוויתי שיהיה טוב
ואז התבשרתי שביום שישי עומד להיות חמסין (פשוט הייתי מנותקת מהחדשות 3 ימים…) והקדימו את הריצה בחצי שעה
ואז דיברתי עם גיל
גיל הוא חבר טוב, שכבר רץ מרתון, ולפני חודש וחצי התקשרתי אליו ושאלתי אם יוכל להיות המנטור שלי לקראת הריצה הזו ולמעשה גם למטרה הנוספת
אני רוצה לרוץ מרתון בשנה הבאה, במרץ הבא ב – 2014 אני רוצה לרוץ 42 ק"מ
גיל נענה לבקשה שלי, ברור לי שזה לא מובן מאליו!
מאז השיחה גיל תמך בי טלפונית ובסמסים
הוא נחה אותי כיצד להתכונן לריצה, המליץ לי מה לעשות כשכואב והגדרנו יחד את המטרה
וכפי שכתבתי גם לכם – המטרה היתה לשפר את התוצאה משנה שעברה ב – 10%
שבוע וחצי לפני הריצה, גיל התקשר אלי ושאל אם ארצה שירוץ איתי?
הייתי המומה, הרי אני מאוד איטית ואני לא רוצה לעכב אותו, ויחסית לרץ מרתון אני ממש פדלאה
הוא הודיע לי שהוא אחרי פציעה, הוא לא מתכוון לרוץ לא מרתון ולא חצי מרתון והוא ישמח ללוות אותי – התרגשתי!
יום שישי, 5:00 בבוקר, כוס תה, פרוסה עם דבש, תמר
לובשת את בגדי הריצה, לא שוכחת כובע, מים, נייר טואלט מקופל קטן קטן בכיס מיוחד, מפתחות לאופניים ו…אני רוכבת לנקודת הזינוק
6:27 אני במקום, הכל הומה, אוירה קסומה באמת אפילו כמה משבי רוח טובים מהים
תאמנו להיפגש ואני לא מוצאת את גיל…
רגע לפני הזינוק, 3/4 שעה אחרי שהגעתי אני מגלה את גיל מחכה לי בנקודה שונה ממה שהבנתי…
אנחנו מתחבקים, הוא שואל אותי "מתרגשת", אני עונה "לא, הספקתי להירגע" ואנו עומדים בנקודת הזינוק
הזנקה
יצאנו לדרך
"עוד 10 ק"מ וסיימתם" צועק הכרוז ברמקול, מוסיקה אנרגתית ו – 5,000 איש יוצאים לדרך
10 ק"מ של ליווי צמוד!
"בעליה להאט, צעדים קטנים, להצליח להוציא 2 משפטים"
"בירידה לא לרוץ מהר מידי, לנצל את ההזדמנות להסדיר נשימה, להירגע קצת"
"בהפסקת המים לשתות!"
"יש 2 עליות קשות בדרך, אם צריך, פשוט תלכי הליכה חזקה, לא לעצור, ללכת מהר"
"4 ק"מ מאחורינו"
"חצי דרך כבר עשית"
"עכשיו העליה הקשה"
"אם תמשיכי כך תצליחי לעמוד בזמן שקבעת"
"7 ק"מ, יותר מ – 2/3 עברנו…"
זהו! אני לא יכולה יותר! הרגליים בוגדות בי! אני חייבת לשירותים, אני כבר 3 ק"מ מרגישה שעוד רגע בורח לי!…. תיסכול, חם לי, אני מותשת, לא התאמנתי מספיק, לא אצליח לסיים, אני ממש גמורה!
"זה רק בראש" אומר לי גיל
ואני הולכת 2 צעדים, רצה צעד אחד
ש-י-ר-ו-ת-י-ם!
ניצלתי!
חוזרים לרוץ, עליה קלה באלנבי "עוד לא הגענו ל -9 ק"מ?" אני שואלת
"עכשיו הירידה, גם אם את לא רוצה, את פשוט רצה, זה יבוא לבד, לא תוכלי להתנגד לזה 🙂 "
עוד מים…ו – 9 ק"מ!
הק"מ האחרון מולי, אבל הוא נראה לי כמו 10!
אין לי כוח, הגוף נעצר, הרגליים כואבות, הפנים מטפטפות זיעה, אצבעות הידיים נפוחות…
אני כמעט עוצרת
"רוצי לאט אחרי, תסתכלי לנקודה הזו בגב שלי" הוא אומר לי
"עכשיו את רואה את זו עם הגופיה הורודה (מטר לפני), תעקפי אותה"
"רואה את הבחור הזה, עקפי אותו"
עוד חצי ק"מ, עכשיו רואה את קו הסיום ואני נזכרת שאמרתי שאסיים את המרוץ גם אם אצטרך לזחול
ודמיינתי איך אני עוברת את קו הסיום
ובעודי מדמיינת…הגעתי! סיימתי! פשוט לא מאמינה! lilach-dror-marathon-tel-aviv-2013 אני ממשיכה לרוץ עוד כמה צעדים, עוברת להליכה, שולפת בקבוק מים מהשולחן, אוספת את המדליה שלי, מסדירה את הנשימה, נפרדת מגיל בחיבוק גדול ודביק, ומשתרעת על הדשא, פשוט נשכבת בפיסת הדשא שנותרה בצל, ליד שרועים ומאולפים אחרים ו…מחייכת מאושרת – עשיתי את זה!

שתיתי, אכלתי, פגשתי חברים, שוב שתיתי, כמה תרגילי מתיחות, נחתי ויצאתי לדרך לאסוף את האופניים ולרכב חזרה הביתה.

בדרך…

בדרך, חשבתי…

חשבתי על כך שאמנם לא שיפרתי ב – 10% אלא רק ב – 6.5% – אבל שיפרתי!
חשבתי על כך שלא היה לי מספיק זמן להתאמן – אבל התאמנתי!
חשבתי על כך שהבן שלי שיבש את כל התוכניות – אבל הוא בריא, מחייך והמרפק יהיה בסדר!
חשבתי על כך שאנחנו מתכננים ולחיים יש דינמיקה משלהם!
חשבתי שלחיים יש דינמיקה משלהם ובכל זאת יש מה לעשות ואסור לוותר גם לא הכל מסתדר לנו כמו שאנחנו רוצים.
חשבתי על כך שבלי גיל לא הייתי עושה זאת ואיזה מזל שיש לי חברים כאלו!
חשבתי על כך שבעצם גיל היה עבורי הרבה יותר מחבר – הוא היה מנטור אמיתי!
חשבתי על כך שמטרות חדשות וגדולות, שעוד לא הצלחנו להגשים, ראוי שנמצא מנטור מתאים שיעזור לנו להשיג אותן!

וכשהגעתי, ממש רגע לפני שקשרתי את האופניים ליד הבית, חשבתי על כך, שאכן ראוי שתהיה מטרה וכדי להשיג אותה אני צריכה להקשיב למנטור שעשה זאת, אבל בסוף, את קו הסיום אני אעבור, ואת התוצאות אני אשיג רק אם אעשה את מה שצריך להיעשות, אשקיע את הזמן הדרוש ו…אהיה שם!
ואחרי שקשרתי את האופניים, עליתי הביתה, שתיתי כוס מים קרים, התיישבתי הבזיקה בראשי עוד הארה קטנה – למרות כל הקשיים ומיכשולים בדרך, הפיסיים והנפשיים – עשיתי את זה ואני גאה בעצמי 🙂

ולא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר לשבוע הזה
הסנדויץ' שלי הגיע למקום 3 בתחרות חתירה ארצית לזוגות!
הסנדויץ' שלי מגיע למקום שלישי בתחרות הארצית לחתירה בזוגות

מאחלת לכם, להציב מטרות, למצוא את המנטור המתאים, לעשות ולבסוף להוקיר, זה מה שהופך אתכם למצליחנים
ועכשיו…ליעד הבא! (כי לא עוצרים, זוכרים?!)

ומי מיכם, שרוצה להצטרף לקבוצת בעלי עסקים, שאני עומדת להוביל בשנה הקרובה
ולרוץ איתי למרות כל המיכשולים והקשיים שיפגוש בדרך
מוזמן ללחוץ על הכפתור, לקרוא על התוכנית, למלא את הפרטים בטופס שנמצא שם ולהמתין לטלפון
לחצו כאן כדי לקבל את הפרטים המלאים - מומנטום - תוכנית לליווי עסקים להצלחה

בהצלחה,
לילך דרור

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

2 תגובות ל “מרתון תל-אביב, חמסין, 10 ק"מ – עשיתי את זה ו….”

  1. יובל שחק 16/11/2013 9:47 am

    פוסט מרגש ומקסים, מלא תובנות משמעותיות!
    בהצלחה!!!
    מחכה לרגע שבו תגשימי את היעד הגדול שלך, מרתון ברלין 2014.
    מבטיחה להיות שם לידך! 🙂

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    הי יובל,
    איזה כיף לדעת שאת בקבוצה שלי, את ממלאת השראה ותענוג לדבר איתך
    תודה על הפירגון ועל התמיכה
    אוהו כמה צריך את זה… 🙂
    לילך

    [הגב]

שלח תגובה