כדי לרוץ מרחקים ארוכים – מתחילים בקצרים

מיומנה של רצה

גונב לאוזני שכל עיניין הספורט האתגרי והיעדים הגבוהים יחסית למי שלא עושה כלום ובגיל שלי
הוא מאוד אופייני.
אופייני?
לא יודעת!
אבל החלטתי לקחת את עצמי ואת מה שמתיימר להיות שרירים ולהזיז אותם לכדי משהו מוצק יותר וכזה שיוכל לשאת אותי למשך כמה קילומטרים.
לפני שבוע החלטתי (ואני מתלבטת אם להצהיר…) שבעוד שנה מהיום אני ארוץ מרתון! אני אצליח להחזיק 42.6 ק"מ!
אני לא יודעת איך זה נשמע לך, אבל לי זה נשמע בלתי אפשרי לחלוטין.
במהלך השבוע האחרון רצתי 5 פעמים.
בשלושת הפעמים הראשונות רצתי 3 ק"מ בכל פעם, בפעם הרביעית רצתי 4 ק"מ כשבסוף ירד גשם ובפעם החמישית, מיד כשהתחלתי לרוץ החל לרדת מבול, אז רצתי רק ק"מ אחד וחזרתי רטובה ושמוטת מבט.
בכל הפעמים אני רצה בקצב סקובידו.
קצב הסקובידו הוא צעד קדימה ושניים אחורה, וכוונתי שאני רצה בקצב איטי מאוד.
לפני שנה, רצתי במרתון תל-אביב 10 ק"מ, בקושי סיימתי, זה לקח לי המון זמן. אחי צחק עלי ואמר לי שבהליכה יכולתי לסיים את הדרך באותו זמן. אז מה?! העיקר שעשיתי תנועות של ריצה והזזתי את הרגליים ו…סיימתי.
את הריצה ההיא עשיתי אחרי תירגול של 4 ימי אימון קצרים בלבד.
את הריצה הקרובה שהיא בדיוק בעוד חודשיים וחמישה ימים אני מתכוונת לעשות עם מעט יותר קילומטרג' ובתיקווה לשיפור של בין 10% ל – 20% במהירות (אני לא מתכוונת לגלות כמה זמן זה לקח לי…רוצה להרוויח עוד כמה ימי חסד מבלי שעוד מישהו יגחך לו בקצה השפה…)
אז לכל מי שמיצטרף אלי ל – 15.3.2013 לריצת 10 ק"מ (לא מאוחר מידי) וגם למי שרק קורא את הדברים אני פונה בבקשה…היו שם בשבילי, זקוקה לתמיכה!
לילה טוב ממני ומשרירי התפוסים
לילך

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אין תגובות עדיין... תהיה הראשון שמגיב!

שלח תגובה