חביבה תורה…

בשיעור האחרון התמודדנו עם "חביבה תורה על ישראל כשגל לעובדי כוכבים" בבלי, ראש השנה ד'א מול "הלומד תורה לפרקים…כי התורה לפי מעלתה ומדרגתה אין ראוי שיהיה הלימוד בה שלא בקביעות ודבר זה פחיתות גדול בתורה, כי הוא דומה למי שהוא נואף עם אישה שאין לו אישה מיוחדת…."ספר נתיבות עולם א – נתיב תורה – פרק ד (המהר"ל מפראג)

הכוונה היא, שמצד אחד, ככל שלומדים ודורשים את התורה, וככל שמגלים בה פנים (70 פנים לתורה ויותר….) כך מתקרבים לקודש הקודשים, הקרבה הופכת את הלומד למתמכר. ההתמכרות היא היא המסוכנת, בדיוק כפי שעובדי הכוכבים והאלוהים האחרים מתמכרים לאמונה בצלם כך עצם הלימוד הופך לממכר…

ומצד אחר, נטען, שאם לא יהיה הלמוד רצוף, והעיסוק בדרשנות יהיה מקוטע הינו כאילו אין לימוד בכלל.

ובכן , מה עושים? לומדים, חוקרים, מעמיקים ללא הפסקות או  להיפך, יוצרים הפסקות, חופש, עיסוק בחיי השעה, בחיי היום-יום?

אם נתמודד עם השאלה היום, בעולם הערכים שלנו:

האם עלינו ללמוד ולחקור ולהשקיע את כל זמננו ומירצנו בתחום אחד שאנו אוהבים ומשתוקקים להתעמק בו , למשל, לצייר /לפסל או ללמוד ספרות, או היסטוריה, או לחקור את הפיסיקה והביולוגיה ולהשקיע בהם את כל מהותנו?

או, אולי לעסוק בהם לפרקים, בצורה חלקית, לא ברציפות, במינון מסויים ולהבין כי לעולם לא נגיע לרמת מצויינות בהם, להבין שאנחנו בתחום הבינוניות ולמלא את פרקי הזמן שבינהם בעיסוקים נוספים??????????

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

אין תגובות עדיין... תהיה הראשון שמגיב!

שלח תגובה