כח

כח

 

ערב יום השואה 2014

עוד שנה עברה
הימים לא נעשים קלים יותר
הרבה יותר נפילות (לא עם שבר למזלנו), הרבה יותר ללא עצמאות, ללא שליטה, הרבה יותר תלות
לפני שבוע בערך סבתא רצתה לרדת לרחוב גם אחר הצהריים (כן, גם בבוקר וגם אחר הצהריים) אבל המטפלת היתה עייפה
המטפלת
אני סופר מעריכה את עבודתה
ולמזלה, סבתא בשליטה מלאה על ההיגיינה האישית שלה (והיא גם האדם הכי מקפיד בעולם וזאת למרות התנאים שחוותה ביערות)
אבל באמת, אני לא ממש מבינה
בכל זאת בחורה בת 30 עם אישה בת 97 ונגמר לה הכח???

כח

כמה כח יש לסבתא, כמה תעצומות נפש צריך כדי לחוות את מה שחוותה, להקים בית חדש ומשפחה, לעבוד ונהל משק בית לתפארת
לחוות כל כך הרבה אובדן מהחצי האחד של החיים והרבה חיים ועשיה מצידם האחר
כמה כח צריך להישאר ללא בן זוג
כמה כח צריך כדי להישאר ללא הכוחות הפיסיים שהיו לה אז, למרות שהיתה שדופה וקטנה
כמה כח צריך כדי להתיישב שוב על כיסא הגלגלים כדי לרדת לגינה הסמוכה ולפגוש בכמה חברות שעוד כאן
כמה כח צריך כדי להתמודד עם חוסר אונים
עם חוסר עצמאות
עם חוסר שליטה על החיים
עם נוכחות של עוד אישה זרה בבית, שמתחלפת כל שנה או שנתיים, כי פשוט הגעגועים קשים להן והן חוזרות הביתה, איך אפשר שלא להבין אותן
כמה כח צריך לקום כל בוקר מחדש ולהבין שאין שום דבר חדש, ושנמאס, ושמיצתה כבר את הכל
כמה כח צריך כדי בכל זאת להביע את דעתה, להגיד מה היא רוצה ומה לא
אני כותבת וחושבת לעצמי
איך ביכלל אני מעיזה להתלונן לעיתים על חוסר בכוחות
מהיכן אני שואבת את הלגיטימציה ביכלל להתלונן, לקטר, לסנן אנחה מגרוני
הלוואי והיה לי קמצוץ קל שבקלים מהכוחות שיש לסבתא שלי

את הסיפור של סבתא כתבתי כבר לפני 3 שנים
והוספתי כמה פרטים שנה אחר כך ועוד קצת לפני שנה
הנה הקישור לכולם
http://megirot.co.il/my-personal-life/roots/zipora

אנא בכח

אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:         
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:          
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:         
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:          
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:         
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:         
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת:

 כולי תקווה שיעמוד לסבתא הכח לעוד שנים רבות…

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

9 תגובות ל “כח”

  1. כח…
    אני חושב שסבתא שלך שואבת את כל "הכח" שיש לה (והלוואי ויהיה עוד הרבה) מנכדה כמוך ומהמשפחה שיש לה, זהו כח החיים שמעבירים הלאה והלאה…
    רק סיימנו את חג הפסח ובהגדה כתוב "ככל שיענו אותם כן ירבו ויפרצו"
    משפט שלפי דעתי מתאים לסבתא שלך ולעוד הרבה ששרדו את התקופה הנוראית ההיא.
    לצערי לא כל אלה ששרדו יכולים לרווח נחת כמו סבתא שלך ואין להם כלום ומלחמת הקיום שלהם ממשיכה מאז ואולי מתחילה כל פעם מחדש שצריכים להילחם (כן ממש להילחם) על כמה שקלים שאין אפילו לקנות תרופות וקצת אוכל בסיסי.
    צריך לעשות ולתת יותר מהמעט שהם מקבלים שלפחות יוכלו לחיות את מה שנשאר ב"קצת" כבוד ולו שרק יוכלו לספר הלאה על מה שכבר נשכח ולצערי הרבה הרבה לא יודעים…
    בכל שנה בערב הזיכרון לאחר הטקס אני נזכר בבעתה באחת השכנות שלי שבמקום לכבד את היום הייתה עושה על האש לילדים שלה.
    איתן

    [הגב]

  2. פנינה פלמן 28/04/2014 4:31 am

    תודה לך לילך על הפוסט האמיתי והמרגש
    מאד הזדהיתי עם מילותיך כי חוויתי את המצבים שאת מתארת אצל אמי שנפטרה לפני שנה בגיל 98.
    היא כל כך אהבה לחיות! אבל בשנים האחרונות
    זה הפך למעמסה.

    הרבה בריאות לסבתא שלך ולכל משפחתך!

    [הגב]

  3. אבי גברילביץ 27/04/2014 5:41 pm

    לילך, ירון והסובבים אותך.

    בך משתקף אותו הכח, בוודאי כנראה גם אותה הדוגמא. זאת מדי יום ביומו.
    אנחנו יודעים עד כמה אנו מייצרים ומהווים תמונות ראי- לחוויות הצמיחה שלנו.

    שמח שזכית לסבתא ויותר מכך, כנראה. אני רק חלמתי על כך על ימי – בנושא זה מכונת ההשמדה ניצחה.

    [הגב]

  4. לכח הזה קוראים כח ההתמדה…אינרציה ! המוות הוא היחיד המחליט מתי להגיע. ולהתאבד צריך אומץ. להמשיך לחיות אף-על-פי-כן-ולמרות-הכל, זאת האופציה היחידה שיש לאדם הרגיל.
    סבתך כמו רבים אחרים היא אישה ששפר עליה גורלה. הסבים והסבתות של משפחתי, אפרם נשאר בגרמניה .

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    אני יודעת מה את מרגישה
    גם סבי וכל משפחתו ומשפחתה של סבתי, אפרם נשאר בפולין
    והאמת היא שלולא היא אני לא הייתי כאן

    [הגב]

  5. לסבתך וליתר השורדים מהתופת הזאת שהיתה בשואה,שיזכו לשנים ארוכות ולחיים טובים.
    כמו הפתגם הידוע של הרצל חוזה המדינה "אם תרצו,אין זאת אגדה",אכן אין דבר העומד בפני הרצון.

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    אכן כך
    תודה לאה

    [הגב]

  6. אביטל 27/04/2014 3:06 pm

    השנה יום השואה חל ב כח' בניסן. 28=כח באפריל.

    אני לא זכיתי להכיר את סבתא, סבא, שלושת הדודים. אבי נותר לבדו! ללא הוריו ואחיו.

    מי יתן ונחווה את הכח שבקירבנו יותר ויותר.
    נוכל להעניק לסובב אותנו, לעצמנו וגם ליקרים שלנו ממעל.

    תודה לך לילך על שיתוף מרגש.יישר כח!

    [הגב]

    לילך דרור Reply:

    תודה אביטל
    אמן!!
    לילך

    [הגב]

שלח תגובה