יומ מס' 1 – חלק א – זהו! אנחנו באויר! ובעצם זה נס…

יום שלישי – 29.3.2011 – יום מס' 1
זהו!
כמעט שעתיים באויר ועוד שעות רבות של טיסה לפנינו…
מסתבר שאירגון טיול שכזה אינו דבר של מה בכך.
אחרי הכנות של כמעט חודש, להוציא כמובן את כל אירגון הדרכונים והויזה לארה"ב…כמעט כל מה שהיה צריך להשתבש, אכן קרה.
לא אספר על כל מה שקרה בדרך, אבל כן אספר על דג'בו שעברנו.
אחרי תור ממושך לקבלת כרטיסי העליה למטוס גילינו ש…הדרכון של ביתי הבכורה אינו בתוקף!
מביטה בתדהמה על דיילת אל-על, זורקת מבט חטוף לאישי היקר בתקוה לגלות איזו עוית סלחנית
נבוכה מול הסיטואציה, לא ממש יודעת מה לעשות, כל המחשבות הכי זדוניות עלו לי בראש
האם הטיול נועד לכישלון עוד לפני שהתחלנו, אולי לא היינו צריכים לצאת, מה לעזאזל עושים עכשיו?
בחיוך מקסים, אוספת אותי הדיילת (עדי רזניק יחד עם רותם בר-סלע) ויחד עם ביתי ואני עושות פעמינו לעבר משרד הפנים.
מגיעות לדלפק ואין נפש חיה (טוב רק 7:00 בבוקר!)
מחייגות כמה מספרי טלפון, ממתינות כחצי שעה ונציגת משרד הפנים מגיעה.
בבדיקה מהירה היא מגלה שעלינו להנפיק דרכון חדש, אפילו לא להעריך את תוקפו ועלינו להביא 2 תמונות פספורט…
בדילוגי קרב, אנחנו יוצאות לעבר מכונת הצילומים, מצטלמים וחוזרים לעמדת משרד הפנים
שם בכמה דקות ובתמורה ל – 525 ש"ח מייצרת לנו הפקידה דרכון חדש (מה זה 525 ש"ח לדרכון + 15 ש"ח לתמונת פספורט, לעומת לא לטיסה המיוחלת)
בצעדים קלילים אנחנו חוזרות לעמדת הכירטוס ואוספים אותם באנחת רווחה.
אח"כ עומדים בתור עוד יותר משעה, בביקורת הדרכונים, התיקים וכל מה שבדרך…
חשבתי לי ששמחתי להיות בתור הזה ובביקורת ההיא שהרי אם לא היינו מצליחים להנפיק את הדרכון לא היינו עומדים שם בכלל.
מה שמדהים בסיפור הוא שזה קרה לי פעם שניה ועם אותה ילדה.
עוד בהיותה בת חודשיים וחצי, לפני כמעט 15 שנה, נסענו לטיול באנגליה וסקוטלנד ובבואנו לאסוף את כרטיסי הטיסה גילינו שגם היא היתה צריכה דרכון…או לפחות היה עליה להיות רשומה על מהדרכונים של הוריה
מי ביכלל ידע, מי חשב על זה, כמו תמיד כל האירגון תחת לחץ ועבודה…אז באותה עת עמדה לצידנו פקידת משרד הפנים שדאגה לנו והנפיקה לנו אישור, ממש "פתק" שאיתו ובזכותה יצאנו אל מעבר לים.
יחד עם העלאת הזיכרונות, עלו לי כמה שאלות:
האם קיים המקרה שאף פעם לא משתבש בו כלום?
האם כל התיכנונים וההכנות מבטיחים כי הכל יעבוד חלק, בלי שיבושים ובלי כשלונות?
האם נכון היה להפסיק את כל השוטף בחיי ולהתרכז רק בפרוייקט הנסיעה?
האם ביכלל ניתן "לעצור לרגע את העולם" כי אני רוצה לרדת, ולהפסיק דבר אחד ולהתחיל באחר?
האם בגלל שחיי הם מקבץ של פרוייקטים, משימות, רעיונות, הפתעות נגזר עלי שלעולם אף משימה לא תהיה מושלמת?
במחשבה שניה, ממש תוך כדי הכתיבה, הבנתי שעם חוסר השלמות ועם "ההפתעות" שבדרך ולמרות היותם חלק מחיי
אני נהנית הנאה מרובה ומברכת בכל רגע על חיי כפי שהם
על ההנאה והסיפוק מההצלחות הקטנות, על הבריאות שלי ושל קרובי וחברי, על השמחה והצחוק של ילדי, על ההתרגשות וכן, גם על הלחץ
אני מודה על הטכנולוגיה שמאפשרת לי לכתוב ולהקליד את מחשבותי על הלפטופ שלי, ועל המוסיקה הנפלאה של שלמה ארצי ושלום חנוך שכתבו, הלחינו ושרים במיוחד בשבילי, על כך שממש בעת הכתיבה היא מתנגנת לי באוזן בזכות סטיב ג'ובס והאייפוד עם האזניות שלו
אני מודה למהנדסים והפועלים שתיכננו , הפיקו ויצרו את המטוס שמאפשר לי להגיע ליעד שתיכננתי
אני מודה לטבחים ולמבשלים שהכינו לי ארוחה לזמן הטיסה
אני מודה לצוות שעושה הכל בשבילי : לטייסים "שנוהגים" באוירון, לדיילים ולדיילות שמאכילים אותי ושומרים שהטיסה תהיה בטוחה ונעימה ולכל צצות העובדים שסובבים סביב פרוויקט הטיסה
האמת היא, שיש כל כך הרבה למי להודות…
אני מודה על מה שיש
אני מודה על שאינני חולה, ואינני עניה, ואינני לבד, ואינני מסכנה ומשפחתי, חברי וקרובי אינם כאלה
אני מודה על מה שאין
אני מודה על מה שיש ובאותה נשימה מודה על מה שאין
ועכשיו אני מודה שברגז זה ממש, אני מגשימה חלום!
אני אמשיך לכתוב ולעדכן, אני מוצאת כי זו דרך נהדרת לתעד ולשמר את החוויה
אני אשמח מאוד אם תגיבו ותשתפו במחשבותיכם, זה נותן הרגשה נפלאה

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

תגובה אחת ל “יומ מס' 1 – חלק א – זהו! אנחנו באויר! ובעצם זה נס…”

  1. היי לילך!
    אני מתחילה לקרוא היום ערב פסח אחרי ליל הסדר את המסע שלך.

    אוי הברוך איזה פאנצ'ר?
    מעריצה אותך על הקוליות שבה את לוקחת את ההפתעות האילה…

    חלי בן דויד

    [הגב]

שלח תגובה