את הסיפר המטורף הזה….

את הסיפר המטורף הזה….

zipora2
הערב, כבכל כל שנה, אני מגיעה לסבתא…
והערב כבכל כל שנה, סבתא מספרת את הסיפור המטורף הזה
הערב, כבכל כל שנה, אני מקשיבה ולא מאמינה, לא קולטת, לא מבינה, לא מצליחה לדמיין
הערב, כבכל כל שנה, אנחנו נוסעים אל העבר, לרגע שבו המלחמה מתחילה בעיירה ליד, השמועות מגיעות, אף אחד לא מאמין, שניים יוצאים עם עגלה וסוס לבדוק, הם חוזרים עם "הבשורה" : "הרגו את כולם, לא נשאר שם אף אחד…"
הערב, כבכל כל שנה, אבל לפני 71 שנה, מתחיל מסע ההישרדות של סבתא, אישה יפהפיה בת 24, עם תינוקת שזה עתה נולדה (אמא שלי), עם הנעליים שהיו על רגליה באותו רגע, עם שמלה, חולצה ואיזה מעיל, עם כרית גדולה שקיבלה מחברה. "אל תדאגי" היא אומרת לסבתא "אני בבית, אני לא צריכה, כשאצטרך, יהיה לי"
ובאמת, את הכרית היא לא היתה צריכה…היא היתה צריכה הרבה יותר מזה, היא היתה צריכה להיות במקום אחר בזמן שירו בה ובבת שלה.
בעלה, פנחס, היה אח"כ הסבא שלי, לא סבי הביולוגי, אבל סבא שלי לכל דבר, הוא היה איש מדהים!
את הסיפר של סבתא כתבתי לפני שנה וגם לפני שנתיים וחשבתי האם לכתוב אותו בפעם השלישית?
ובגלל שהערב, שלא כבכל שנה, היינו בהרכב הגדול ביותר שמגיע לסבתא
החלטתי לכתוב ולשתף על האוירה הערב.
היינו: סבתא כמובן, דודתי (הצעירה מבנותיה של סבתא), 2 בנותיה, אני וביתי.

והערב כולנו שאלנו שוב את אותן השאלות.

איך ידעת מה קורה עם חוה? (אמא שלי)
איפה הסתתרת בחורף?
איך אכלת?
איך התרחצת?
התרחצת ביכלל?
איך סבא נרצח?
מי גידל את אמא?
איך הסתדרתם בבריחה?
מהיכן היה לסבינה (חסידת אומות העולם, עם נשמה שלא ניתן לתאר, האשה שהצילה את סבתא) האומץ להכניס אתכם הביתה?
מה חשבת על אלו שזרקו את התינוקות שלהם מהגשר לנהר?
איך מצאתם אוכל?
למה היכו אתכם מכות רצח?
איך הצלחת לברוח מהבריונים?
פחדת מהמוות?
רק כשישנתם חששת?
איך ביכלל הצלחת להירדם אם פחדת שיתקעו לך כדור בראש בזמן שאת ישנה?
למה אמא קראה "כלב יהודי"?
איך עוזבים עוד פעם ילדה בת ארבע?
איך היא עוברת את ההפלגה לא"י?
מה היא חושבת?
היא בוכה?
מי שומר עליה?

כמה שאלות, יש לי עוד כל כך הרבה, והערב, כבכל כל שנה, סבתא עונה ואני לא קולטת, לא מאמינה, לא מצליחה להבין, לא מצליחה להרגיש!
זה גדול עלי כל כך!
ואנחנו עוברים על 3 תמונות כמעט יחידות שנותרו, סבתא, 3 אחיותיה ואח אחד מתוך 7 בנות ושני בנים (תמונה מאוד ומה מצאתי אצל סבתא ואספתי אותה אלי)

zipora

תמונה חצי מצולמת וחצי מצויירת של אמא של סבתא (עותק נוסף מהתמונה הזו מצאתי, מיסגרתי ושמרתי לי), ותמונה של אביה "החברות שלי תמיד קינאו בי איזה אבא חם ואוהב יש לי, הוא תמיד חיבק אותנו" סבתא מספרת, ועוד היא מוסיפה "כשהיו שואלים את אבא שלי, כמה בנות יש לך? הוא היה עונה "אחת!" כל אחת היא האחת היחידה והמיוחדת"
אין אף אחד מהמצולמים בתמונות, מלבד סבתא, שנותרו בחיים לאחר המילחמה
היתה אחות אחת, הבכורה, שעלתה לארץ עם הכשרת הישוב לקיבוץ "מעוז חיים", אליה שלחה סבתא את אמא באוניה.

נשארנו עם סבתא עד לאחר חצות.
סבתא כבר היתה עייפה…
חזרתי הביתה, אני יושבת לכתוב, ואני שואלת את עצמי
מה יהיה בעוד 10 או 20 שנה?
מה יהיה כשכבר לא יהיה מי שיספר?
מה יחשבו הילדים? מה הם ירגישו? האם הם יוכלו להאמין?

אני מצרפת קישור לסיפור של סבתא כפי שכתבתי לפני שנה

zipora3

אם אהבתם שתפו גם אחרים…Share on Facebook0Share on Google+0Email this to someoneTweet about this on TwitterPin on Pinterest0Share on LinkedIn0



Powered By Megirot

Twitter Digg Delicious Stumbleupon Technorati Facebook Email

6 תגובות ל “את הסיפר המטורף הזה….”

  1. תודה על הסיפור לילך

    [הגב]

  2. הסיפור שלך קיים בך. הוא חלק ממך וממהותך. אם ילדייך ונכדייך יוכלו להכיר אותך לעומק – הם יכירו את הסיפורך. הכל הוא אחד

    [הגב]

  3. כתוצאה מהתקפת אקרים על האתר שלי נאלצתי למחוק ולהעלות שוב את הפוסט על סבתא
    כמו כן גם את התגובות של איתמר, ענת ולאה
    עמכם הסליחה…
    לילך

    [הגב]

  4. איתמר
    חשיבות וזכות יש לנו לקיים יום מיוחד זה, לפחות פעם בשנה נתאחד כולנו ונזכיר לעצמנו ולילדנו שרק איחוד ורק עמידה משותפת כנגד כל מבקשי רעתנו, ביחד עם האמונה באל בתורתו תוך שמירה על הדרך הנכונה, ועם פיתוח כל האמצעים של שמירה פיסית על עצמנו,הם שישמרו עלינו ויזכו אותנו להמשיך ולהתקיים. בזכותם של הניצולים אשר היו עדים לארועי העם הזה בכל דור ודור, בזכותם של הכותבים והמעידים מפי הניצולים עצמם, בזכות העובדה שאנו מזכירים את יציאתנו ותקומתנו בכל פעם מחדש, אך בעיקר בזכותם של כל אלה שאינם איתנו – חובתנו לספר את הסיפור הלא יאמן הזה, הלא נתפש בהיגיון, והלא אנושי כל כך, לבל יחזרו המאורעות ההם, השנאה ההיא והמעשים ההם על אף עם ועל אף אומה. וכל המרבה לספר … הרי זה משובח. יישר כח, תודה על הסיפור.

    [הגב]

  5. לאה סידן
    "לחיות כדי לספר" לזכור ולא לשכוח, על מנת לצוד את הנאצים שבכל רחבי העולם ולהביא אותם לדין, על מעשיהם המזוויעים.
    כל הכבוד לניצולים ששרדו את השואה "כי מי שיודע למה, יכול לשרוד בכל איך"-ויקטור פרנקל.

    [הגב]

  6. ענת
    תעצומות נפש גדולות כל כך בגלל הנסיבות הקשות, זה חיי גבורה, ואתם העדות לכך. עד 120…

    [הגב]

שלח תגובה